(א) אין לשין כו׳ – וז״ל הרא״ש מפני שבימי ניסן המעיינות רותחין ועדיין ימות הגשמים וחמ׳ מהלכת בשיפולי הרקיע הילכך ממלא מבערב ומצטננין עד למחר. כ׳ אבי עזרי לפי טעם זה השואב בבוקר ומניחן עד הערב שפיר דמי אבל רא״מ הי׳ מפרש לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ הלכך אין להם תקנ׳ אלא שלא יהיו בליל׳ במחובר ולפ״ז השואבין בתחילת הלילה מותרים מיד ואסור לשואבן אחר תחילת הלילה עכ״ל וז״ל סמ״ג אומר הר״א ממי״ץ ואפילו לכתחילה לשין בהן היכא דלא אפשר כדאמר בשילהי כ״ש דרש רב מתנא בפפוניא אשה לא תלוש אלא במים שלנו למחר אייתו כ״ע חצבייהו לגבי׳ שהיו סבורים שלנו היינו המים של רב מתנא אמר ליה אנא במים דביתו קאמינא פי׳ שהיו מלינים בלילה ולא מצינו שהתענו מלאכול ופירש״י הטעם דמים שלנו לפי שהחמ׳ מהלכת בימי ניסן שהוא עדיין ימות הגשמים כו׳ ולפי טעמו השואבן בבוקר ומשהן עד ערב מותר ומההיא דפפוניא אין ראיה אך צ״ל הטעם לפי שהחמה מהלכ׳ בלילה תחת הקרקע: ולפ״ז השואבן בתחילת הלילה מותר מיד ולפ״ז אסור לאחר שאיבתן לאחר התחלת הלילה עכ״ל הר״מ והר״י בר נתן פסק בפי׳ בפסחים אסור לאפות קודם ע״ה ואם אפו ראוי לאסור האפוי דאימור סוף הליל׳ גורם הצינון אמנם אין שייך איסור זה אלא לפירש״י ולא לפי׳ הרא״מ עכ״ל. הר״מ המזרחי כ׳ על מ״ש הסמ״ג ולא מצינו שהיו מתענין מלאכול נראה שהי׳ בתוך הפסח שהיו לשים במים שלא לנו וכשא״ל אנא בדביתו קאמינא מסתמא התיר להם ללוש במים שלא לנו שא״ת שבאותו יום לא אכלו מצה אלא פירות למה לא הזכירו זה בתלמוד ללמדינו זה וליכא למימר שהתיר להם המצות האפויות שהיו שוגגין בלישתן דדוקא עברה ולשה הוא דאסר רב אשי אבל שוגג לא ולא שיתיר להם לכתחלה דהא מסתמא ביערו כל המצות שלהם קודם שהלכו אצלו משום איסור חמץ (ולפ״ד לא היה צריך לזה דא״כ גם ע״ז קשה ה״ל לתלמוד להזכיר חידוש זה דשוגג מותר) שאם היה בשבת שלפני הפסח מאי ולא מצינו שהתענו דקאמר והלא בע״פ כבר אכלו חמץ ד׳ שעות ובערב כבר יכלו ללוש במים ששאבו בבוקר שכבר עברו עליהם י״ב שעות כדעת רש״י או שישאבו בתחילת הליל׳ שהן מותרים מיד כדעת הרא״מ כו׳ אך ק׳ מנ״ל דההיא דרשה היתה בתוך הפסח דלמא בשבת שלפני פסח הית׳ והתיר להם בע״פ משום קיום מצות דאכילת מצה ולא בתוך הפסח דאין שם קיום מצוה ע״כ דברי המזרחי. ומהתימא עליו לפי סברתו שהקש׳ דלמא בשבת שלפני פסח היתה למה הוצרך להקשות משום קיום מצות מצה ה״ל להקשות דלמא דרש להם בשבת שלפני פסח דלא ישאבו אלא במים שלנו וסברו מים של רב מתנא ולמחר בע״פ אמר להם שישאבו בע״פ בתחלת הליל׳ כדעת רא״מ דלא יצטרך לחלק בין לילה ראשונ׳ בין שאר הפסח דזהו חילוק דחוק כמ״ש עליו ב״י דכל שיש איסור חמץ אין חילוק בזה או ה״ל להקשו׳ מ״ש הוא עצמו להוכיח שסובר הרא״מ דהיה הדרש׳ בפסח ולא בשבת שלפני פסח וע״ז ה״ל להקשות מנ״ל להרא״מ באמת שלא היה בשבת שלפניו וכבר הרגיש בזה בב״י ולע״ד נרא׳ דאדרבא ס״ל להרא״מ דבשבת שלפניו הית׳ הדרש׳ כדרך כל הרוצה ללמוד וללמד הל׳ פסח קודם פסח ומ״ש המזרחי דהא כבר אכלו חמץ ד׳ שעות בע״פ ולערב ישאבו ויאפו תמהתי למה לא דקדק הרב מזרחי ל׳ הרא״מ שאמר שהתענו מלאכול ולמה לא אמר שהתענו לחוד והאי מלאכול שפת יתר הוא לכאור׳ אלא נראה דלאו תענית גמור כל היום קאמ׳ אלא על זמן האכיל׳ שהוא תחל׳ הליל׳ ממש דממהרין לאכול שלא ישנו התינוקות כמ״ש סי׳ תע״ב ותו דס״ל כמ״ש הטור בסי׳ תנ״ח בשם הר״י הכהן שבליל י״ט אין לטרוח ביו״ט לאפו׳ מצה מ״ה ניחא כאן וה״ק שא״ת ששאבו בתחלת ליל פסח ויתעכבו בשאיב׳ ובליש׳ ועריכה ואפיה יתבטל זמן אכיל׳ שהוא ע״פ הדין וע״כ אמר ולא מצינו שהתענו מלאכול פי׳ זמן האכילה הראוי׳ אלא ודאי שהתיר להם ללוש מיד במי׳ שלא לנו בשלמא לרש״י אין ראי׳ דאיכ׳ למימר שהיו להם מים אחרים בבתיה׳ והיו ממתינים עד אחר חצות ואפו מצות אחר י״ב שעות ואכלו בערב אבל לפי׳ רא״מ יש ראי׳ כמ״ש ובזה מתורצים גם קושית אחרות של המזרחי שהביא ב״י ע״ש. כ׳ עוד המזרחי לדעת הרא״מ צ״ל שהוא סובר שאם שאבן קודם תחילת הלילה בעוד השמש על הארץ אין ללוש בהם מפני שצ״ל ביום מחוברין בקרקע שהקרקע ביום קרה ומקררתן דאלת״ה אין ראי׳ מפפוניא אף לפי דבריו דמצינו למימר שלשו מה שנשאבו ביום וכ״נ מדאמר השואבן בתחלת הלילה משמע הא אם שאבן קודם תחלת הלילה או אחריו לא עכ״ל. והב״י חולק ע״ז דא״כ היכי קאמ׳ דאין לשין אלא במים שלנו דלילה מאי עבידתי׳ דאם נשאבו בעוד השמש על הארץ או אחר תחילת הלילה אפי׳ לנו אסור. ואם נשאבו בתחילת הלילה אפי׳ לא לנו מותר אלא ה״ל למינקט אין לשין אלא בנשאבו בין השמשות וע״כ פי׳ דלדעת רא״מ ג׳ חלוקים יש בדבר נשאבו ב״ה מותרין מיד נשאבו אחר תחילת הלילה צריך להמתין עוד יום ולילה נשאבו ביום צריך להמתין אותו יום ולילה שאחריו והיינו דאמר במים שלנו עד שילינו לילה א׳ שלימ׳ ויתקררו בקרירת׳ וכשנשאבו אחר תחילת הלילה הטעם מפני חום השמש שתחת הקרקע וכשנשאבו ביום אע״פ שהקרקע היא קר מ״מ אינם מתקררין מרתיחתן עד שיעבור עליהם י״ב שעות וכיון שהעולם חם ביום והמים מתחממין בשעת שאיבתן ע״י תנועתן כמ״ש הרי״ף והר״ן אינם מתקררין עד ליל׳ א׳ אבל בנשאבו ב״ה אע״פ שמתחממין בשעת שאיבתן ע״י תנועתן סובר הרא״מ כיון שהעולם קר באותה שעה מיד הם מתקררים. ולפ״ז הא דאמר השואבן בתחלת הלילה מותרי׳ מיד ה״ק דאז הם מותרים מיד אבל אם שאבן קודם תחלת הלילה בעוד השמש על הארץ או אחר תחילת הלילה אסור עד שיעבור לילה שלימה והא דאמר אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר לאו למימרא דאין להם תקנ׳ לעולם אלא ה״ק דתקנ׳ די״ב שעות בתלוש לא אהני להו כשישאבו ביום או אחר תחילת הלילה אלא ליל א׳ שלימ׳ עכ״ד הב״י וק״ל טובא בפי׳ הרב״י דהא קפידת הלילה היא מא׳ משני דרכים דהיינו או מפני שבשיעור ליל׳ יצטנן הרתיח׳ שבה כבר כפירש״י או שבליל׳ עצמה יש בה רתיח׳ כפי׳ הרא״מ ולפי דברי הב״י של הרא״מ בנשאבו ביום נתחממו מחמת תנועתן ויצטרך להמתין ליל׳ אחת כדי שיתקררו ובשואב בלילה הם רותחים מצד הלילה להרא״מ א״כ יסבור הרא״מ תרי כוחות יש בליל׳ הא׳ קירור ותיקון על רתיחת׳ שנשאבו ביום והשני רתיחת המים במחובר בלילה למה כ׳ הרא״מ בנשאבו ב״ה שמותרין מיד מנליה הא כיון שעכ״פ יש רתיחה מחמת תנועת השאיבה ודאי גם בזה צריך לילה אחד שלימה לקרר כמו ביום. ומ״ש בית יוסף בזה כיון שב״ה קר מיד הם מתקררים הוא דבר תמוה מאוד דמנליה לר״מ שהרתיחה יתקרר ברגע א׳ כמימרא מיד כששואבן. ותו כיון שרתיחת היום ע״י תנועתן ורתיחת ב״ה שוין הם למה לא סגי בשואב ביום במה שימתין עד ב״ה ויתקררו כמו דסגי בנשאבו ב״ה. ואדרבה ק״ו הוא שיועיל קירור ב״ה לרתיחת שאיבה ביום שהוא זמן מרובה כיון שיועיל קירור ב״ה למה שנשאב ב״ה כיון שהרתיחות שוין ואיני יודע מקום ליישב דברי רבינו בעל ב״י בזה ומה חשש על ככה: ותו מה שדחק עצמו לפ׳ לשון אין להם תקנ׳ שזכר הרא״מ ועל מה שקשה מאי מייתי הסמ״ג ראיה מפפוניא מכח פי׳ הרא״מ ולא מפרש״י הא גם להרא״מ אין ראיה דשמא שאבו בתחלת הלילה פי׳ ב״י דהראיה של הסמ״ג היא מדאיצטריך הגמ׳ למיכתב האי עובדא דבפפוניא שהוא שלא לצורך ש״מ דקמ״ל דהיתר ללוש במים שלא לנו בשלמא לרש״י אין ראיה די״ל דקמ״ל דיש היתר כשישאבו בבוקר וימתינו עד הערב משא״כ לרא״מ דלא סגי בכך א״כ ודאי נכתב בגמ׳ האי עובדא כדי להשמיענו דמותר מים שלא לנו היכא דלא אפשר אלו דבריו של ב״י אף שאין זה לשונו: ותמהתי למה נטה הרב כאן מדרכו דרך האמת בכל מקום ונטה עצמו לצד פלפלתא חריפתא ולפ׳ מה שלא עלה על דעת הרא״מ דהרי זכר הוכחתו מחמת שלא מצינו שהתענו מלאכול והרב״י השליך הוכח׳ זו וכ׳ הוכחה אחרת דהיינו למה הוצרך למיכתב האי עובדא בגמ׳ מה שלא נזכר בדברי הרא״מ ותו דלפי פלפול הב״י אף אנו נאמר דגם להרא״מ אין ראי׳ די״ל דקמ״ל תלמודא דהאי מים שלנו היינו מים דביתו פי׳ לילה ממש בעי׳ ולא שיעור לינה כמו לפירש״י דמהני אפילו ביום וזהו ודאי ראוי להודיענו בתלמוד ומו״ח ז״ל פי׳ ג״כ דלהרא״מ מהני לינת ליל׳ לנשאב יום ושיכל את ידיו לפ׳ גם דברי המזרחי שסובר כן והתרעם על ב״י שפי׳ בדברי המזרחי פי׳ מוטעה אלא דגם המזרחי ס״ל כן אלא דבשואב בליל׳ פי׳ דאין להם תקנה לעולם ותמוה הוא דהא בהדיא כת׳ המזרחי הא אם שואבן קודם תחילת הלילה או אחריו לא הרי מבואר דקודם הוי כלאחריו ממש ואין חילוק ביניהם. ותו דאין שום סברא לעולם לחלק בין פסול דמחמת רתיחת היום ובין פסול דרתיחת הלילה דמה נשתנה זה מזה ומי הוא הנביא שיגיד לנו שיש חילוק בזה דבגמ׳ לא הוזכר מזה כלל אלא לנו בעינן בלי שום תנאי. והנלע״ד דפי׳ הרב המזרחי בדעת הרא״ם הוא האמת הברור והוא בדרך הזה דלרש״י אין רתיחות לליל׳ מצד שהוא ליל׳ כלל אלא מצד שעדיין ימות הגשמים הם והמעיינות רותחים תמיד ביום ובליל׳ ולא בא הליל׳ אלא לתיקון הרתיחה והיינו שבזמן לילה יתקרר וא״כ ג״כ בממתין ביום שיעור לילה די בכך והרא״ם ס״ל דליל׳ דנקטו כאן היא בשביל שיש בה רתיחות מצד שהשמש הולכת תחת הארץ וביום פשיטא דיש חום השמש על הארץ ובודאי יש רתיחו׳ אלא דקמ״ל בגמ׳ דגם בלילה יש רתיחות כמ״ש ורתיחות הלילה ודאי אין לנו לו׳ דוקא כשהם מתחממים כל הליל׳ כולה דוקא יש רתיחות הא אם נפחת משיעור כל הלילה לא אין לנו לו׳ כן דא״כ למה הקפידו על לינת לילה שיהיה בתלוש הלא די במה שיהיו מקצת הלילה בתלוש אלא ודאי דגם במקצת הלילה יש חימום ועכ״פ ברוב הלילה. ודבר זה א״א להתברר ע״כ הרחיקו חכמים שיהיו תלושי׳ כל הלילה וגם זה לא ממש כל הלילה אלא אם בהתחלת׳ ממש נשאבו לא קבלו עדיין רת חות באותו משהו שהי׳ בלילה ולזה נקט הרא״מ היתר בנשאבו תחלת הליל׳ דמשמע בליל׳ ממש אלא שהוא שיעור קטן. והטור כ׳ והשואבן בערב עד שקיעת החמה מותרין מיד הוא בא להרחיק מן העביר׳ עוד ביותר שיזהר מלשאוב אפי׳ בהתחלת הלילה משום הטועין ונמצא דלק״מ מ״ש הב״י הל״ל אין לשין אלא במי׳ שנשאבו ב״ה דהאמת אין כן דאף שנשאבו בהתחלת הלילה מותר דג״ז מקרי מים שלנו ואין איסור אלא בנשאבו חלק גדול קצת בלילה וביום פשיטא ליה להרא״מ דאסור ולא מטעם שזכר הרב המזרחי לשיטת הרא״מ דבעי׳ שיהיה כל היום קריר מחמת קור הקרקע דע״ז ודאי יש להשיב כשישאבו ביום וישימם במרתף או במערה יתקררו ג״כ כמ״ש ב״י בזה. ותו דאם יש חימום ביום מה מועיל קרירת הקרקע אין זה אלא תימה אלא העיקר דיש חימום ביום ובלילה דביום השמש על הארץ ומחמם המים ובלילה השמש תחת הארץ ומחמם ונמצא שאין היתר אלא בשעה שאין חימום והיינו בתחיל׳ הלילה וכ״ש ב״ה שקודם לו וכל הנאסר דנשאב בשע׳ שיש רתיח׳ הן ביום הן אחר תחלת הליל׳ אין לו תקנ׳ כלל דה״ל כמים חמין שאין צינון מועיל בהם כלל וכל זה למד הרא״מ מל׳ התלמוד אין לשין אלא במים שלנו דא״ל דביום מותר הל״ל אלא בנשאבו ביום וגם א״ל דבמקצת הלילה אפי׳ בהתחלה אסור דהל״ל אלא בנשאבו ב״ה או אין לשין במים שנשאבו בלילה אלא ודאי דגם בליל׳ יש היתר דהיינו בהתחלת׳ ולזה אמר שלנו דהיינו כדרך הלינה שהיא קרוי׳ ע״ש רוב הלילה שזה קרוי לינה גם אצל האדם ובזה אנו לומדין שאם שאבן בתחלת הליל׳ קרוי׳ שפיר מים שלנו ונמצא דברי הרא״מ וסמ״ג נכונים וברורים דהרא״מ אמר דיש ראיה דלכתחלה יש להתיר במים שלא לנו היכא דלא אפשר דאל״כ מה עשו בני פפוניא אחרי שנודע להם האיסור כדי לאכול בערב בשעת אכילת מצה דהיינו בהתחלת הלילה תיכף דאז היה צריך לשאוב וללוש ולאפות ואין דבר זה כדאי להסתירו והיה לבעל התלמוד להשמיענו דדחינ׳ המצוה בזמנ׳ עבור זה אלא ודאי שזה אינו דמותר אפי׳ לכתחלה היכא דצריך לכך ודברי הסמ״ג במ״ש הר״י בר נתן שכ׳ דאסור לאפות קודם ע״ה דשמא סוף הלילה גורם הצינון וכ׳ ע״ז אמנם אין שייך איסור זה אלא לרש״י עכ״ל מדתלי ענין הליל׳ בצינון משמע שיש להריב״ן פי׳ אחר בדברי רש״י דהיינו שיש רתיחות מצד שהם ימות הגשמים והמעיינות רותחין וצריך צינון והצינון לא תלוי בזמן אלא דוקא בליל׳ שאז יש צינה אלא שגם בלילה עצמה י״ל דוקא סוף הלילה גורם הצינון כיון שרוח צפונית מנשבת אז כמ״ש הסמ״ק ע״כ כתב הסמ״ג אמנם אין איסור זה אלא לרש״י לשון אמנם משמע דלא ס״ל לריב״ן כרש״י שהביא הסמ״ג תחלה שבי״ב שעות תליא מלתא אלא דוק׳ בלילה דבצינון דלילה דוקא מישתרי אבל להרא״מ אין שייך איסור זה דסוף הליל׳ משום גורם הצינון דלהרא״ם לא תלינן צינון בלילה כלל אלא הליל׳ משתמש׳ לאיסור דוקא וא״כ מה לי לסוף הליל׳ או לתחילת׳ דאם נשאבו אחר תחל׳ הליל׳ תיכף נאסרו לעול׳ ואם בהתחל׳ הליל׳ אין כאן איסו׳ כלל א״כ מה לנו לעמוד השחר ונשא׳ עלינו לתרץ קושי׳ הרב״י על הרב המזרחי דבהג״מ אח׳ דברי הרא״ם ויש אוסרין כשנשאבו מבע״י אף כי לנו אח״כ כל הליל׳ ולדעת המזרחי היא סברת רא״מ ומאי ויש אוסרי׳ עכ״ל ותמהתי ע״ז דהא ב״י דחה אותה סברא שיהי׳ אסור אף בלינת לילה כשנשאבו מבע״י בכמ׳ הוכחו׳ לפי דעתו והרי בפירוש מצינו סבר׳ זו ליש אוסרי׳ וא״כ למה לא נייחס סבר׳ זו גם לרא״מ ולשון יש אוסרי׳ שזכר הגמ׳ הנ״ל אין מזה סתירה לדברי המזרחי כי בדברי רא״מ לא נזכר בפירוש איסור מבע״י כמ״ש היש אוסרים וכן תמצא בדברי הטור סי׳ תס״א אחר שכ׳ דברי ר״ת כתב ויש אוסרים ור״ת עצמו אלא שלא זכרו בפי׳ והדברים שזכרנו נזכרים בפי׳ בסמ״ק סי׳ רנ״א וז״ל ואין לשין אלא במים שלנו ויש מחמירין לשאוב המים בין היום ובין הלילה ומורי הר״ר יצחק אומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ועוד דה״ל למיתני שלנו כל הלילה אלא אין לינה רק מחצי לילה עד ע״ה שאז רוח צפונית היא מנשבת עכ״ל הרי מבואר כמ״ש דהיש מחמירין הוא דעת הרא״מ דבתחלת הלילה מותר רק מחמירין שלא לשאוב אפי׳ בתחלת הלילה רק בין היום ובין הלילה ומורי הר״ר יצחק אומר כיון שמצד הדין מותר בתחלת הלילה ואנן אינן מלאכי שרת לכוין איזה זמן מיקרי התחלה ע״כ בודאי מצד הדין הוא מחצי לילה עד ע״ה.

ולענין הלכה כ׳ ב״י נקטי׳ לשאבן מבע״י או ב״ה ואין לשין בהם עד שיעבור עליהם הלילה כולם עכ״ל מ״ש מבע״י הוא לשיטתו שפי׳ דברי הרא״מ דבנשאבו ביום יש להם תקנה בלילה אח״כ אבל לפי׳ הרב המזרחי דבנשאב ביום ונשאב בלילה אחר תחלת הלילה אין תקנה לעולם ופי׳ זה הוא האמת גמור כמ״ש א״כ אין לנהוג לשאוב מבע״י אע״ג דאין לאסור השואבן מבע״י ומלינן אח״כ דיש לו לסמוך על דברי רש״י מ״מ לכתחלה ראוי להתרחק מלשאוב עד כי תשקע החמה והמתאחר קצת הוא מרויח טפי כי אפי׳ בתחלת הלילה יש היתר גמור כמ״ש וא״כ כל שספק לו בשקיעת החמה יאחר ולא יקדים עצמו ויוצא לד״ה וכ״כ המרדכי בפ׳ כ״ש וז״ל ועוד כתבו קדמונינו נהגו לשואבן אחר שקיעת החמה ובה״ג כ׳ מצוה למימלי מיא ביני שימשי וכוכבי עכ״ל וכן יש לנהוג הלכה למעשה.

(ב) לכתחלה יש לשאוב כו׳ – דרש״י כ׳ דעיקר הקפידה במים שלא לנו הוא במעיינות ובורות דהם רותחין אבל לא נהרות שבניסן אין החמה מהלכת במים אלא שחשו חכמים לרוב עיירות שאין להם אלא מי בורות ומעיינות והכל בו כ׳ ע״ז ואין זה כלום שאף בנהרות המושכים מכה עליהם חום השמש ביום ומחממן ע״כ טוב עכ״פ לכתחלה לשאוב מהנהר כ״ז שאפשר.

(ג) אין לשפוך כו׳ – הטעם במרדכי דליל שמורים הוא לה׳ וכ׳ עוד ואפי׳ בשאר לילות של פסח דשומר פתאים ה׳ וחלילה שיארע דבר תקלה במצות השם עכ״ל ומ״מ נראה דבשאר לילות יוכל לשפוך אותם אם אפשר לו בקלות להיות בלי אותם מים משא״כ בליל דקודם פסח דהם של מצות מצוה אסור לשפוך אותם דהוי מזלזל במצות ומראה עצמו כמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו מהתקלה וקל בעיניו מאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע.

(ד) ברזל – הברזל שמשים תוך המים יזהר שישים אותו בענין שלא יצטרך להכניס ידו בשעת לישה כי ידו מחמם המים גם יהי׳ הברזל נקי (כ״כ מהרי״ל).

(ה) בסיסטירנ״ה – הוא חדר הבנוי תחתיו וסביבותיו והרי הם כמכונסים בכלי ואינם מרתיחים מחמת חמה המהלכת תחת הקרקע שהרי הבנין מפסיק ביניהם לקרקע אלא שכ׳ ב״י שהוגד לי שמים אלו בחורף הם חמין כמו מי באר וע״כ אין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק דהיינו סמוך לשאיבתן.

(ו) ואפי׳ בלא דחק כו׳ – הרא״מ וסמ״ג וסמ״ק מתירין אפי׳ לכתחלה במקום שלא אפשר בענין אחר ונראה דבלילה ראשונ׳ יש לסמוך עליהם כדי שלא יבטל מ״ע דאכיל׳ מצה כיון דבשוגג מותר אבל לא בשאר הימים אלא יאכל דברים אחרים.

הב״י הביא דברי המרדכי שכ׳ וז״ל מעשה אירע בפסח שחל בא׳ בשבת וגם נפל׳ התקופה בליל ה׳ שלפניו ואעפ״כ לא חשו ולשו במי׳ השאובין בלילה וכ׳ רי״ח דאין להקפיד דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע וכת׳ אח״כ המרדכי שלא אפו רק לצורך יום א׳ דאין י״ט מכין לחבירו גם הרוקח הביא דין זה אלא ששם כתוב שבליל ו׳ נפל׳ תקופ׳ רק ששם כתוב מעשה שהיה פסח בשב׳ ובודאי הוא ט״ס דמוכח וצ״ל בא׳ בשבת ודברי ב״י בזה מחוסרי׳ הבנ׳ לכאור׳ ורבי׳ מסתפקים כו׳ ונ״ל דבריו דהוא הבין שבליל שבת נפלה התקופה והיו שואבים מים בליל׳ ואפו מצות בליל מ״ש דהיינו ליל א׳ דפסח ובדרך זה מתפרשים דברי המרדכי ולא היו רוצים לשאוב בליל מ״ש דס״ל כרש״י דלעיל דבעי׳ י״ב שעות בכל גווני ולא חששו להתקופה שהיתה בשעת השאיב׳ וכת׳ בזה ר״י חסיד דשפיר עבדי דשומר מצו׳ כו׳ וממילא ס״ל דאופין בליל י״ט שחל בא׳ בשבת דאל״כ אלא אופין בע״ש אין מקום לפרש דברי המרדכי וכ׳ ב״י עוד דאפילו לפ״ז לא מתיישבים שפיר דברי המרדכי דיש לתמוה למה עברו על סכנת התקופה ולא שאבו מע״ש ביום ותירץ דשמא ס״ל דביום אין לו תקנ׳ כדעת הרא״מ וכפי׳ המזרחי בו וז״ש ב״י ואפשר דס״ל כמי שאומר דכל כה״ג לא חשיבי מים שלנו והיינו המזרחי אח״כ הקשה ב״י למה נסתפקו שם בשאיבת ליל שבת מחמת התקופה דמשמע דבלאו התקופה לא ה״ל לשום ספק הא אפי׳ בלא״ה יש איסור מחמת שאיבה בשבת וא״ת דכה״ג הותר בשבת תקשה לך הא ה״ל אפשרות להיות נזהר גם מהתקופה דה״ל לשאוב בע״ש ב״ה קודם התקופ׳ שהיתה בליל׳ מאי אית לך למימר דהיו מתייראין מאיסור שבת א״כ כ״ש קשה איך שאבו אח״כ בלילה ועוד למה היו חוששי׳ מהתקופה כלל כיון שלא היתה בשעת הליש׳ וע״ז השיב דס״ל דכל מים שהיו בתלוש בשעת התקופה יש סכנ׳ אפי׳ אח״כ ולא בא לתרץ בזה אלא קושיא אחרונה לאוד כנ״ל לפרש דברי ב״י לפי הבנתו. ומו״ח ז״ל כ׳ דרך אחר לפרש דבריו לפי הבנת ב״י ולא נייח לי כלל אבל האמת בדברי המרדכי דלא כדרך הב״י אלא דשאבו המים בליל מוצאי יום ה׳ רק שאח׳ שאיבתן היתה התקופה בלילה ההוא או בליל שבת דאין בזה נ״מ ומ״ה לא כ׳ המרדכי בליל ו׳ אלא בליל ה׳ שלפניו ואפו המצות בליל י״ט וקמ״ל שם שני דינים הא׳ מצד התקופה שאין מזקת במה שלשו מהם מצות אף שעבר׳ עליהם בתלוש שנית שבאותו ליל׳ לא היו אופי׳ רק לצורך יו״ט א׳ והני תרי דינים לא תלוים זה בזה אלא במעשה ההוא נתחדשו שני דינים ע״כ כ׳ המרדכי וגם נפלה כו׳ כלו׳ שעוד חידוש היה שם אבל בשבת פשיטא שאין שואבין כמ״ש הרוקח דדמי לממלא מים לגינתו וחורבתו בשילהי עירובין וא״כ כל קושיות של ב״י לא שייכים כלל להקשותם כנלע״ד.